עבודה לדוגמא בקורס תרבויות נוער וצעירים בחברה המודרנית

הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער

תובנה: הפרעות אכילה הן תופעה מוכרת בהיסטוריה האנושית. דווקא בתקופות שבהן יש שפע כלכלי

נראה כי השכיחות של הפרעות אכילה עולה. כמו כן, התופעה נפוצה יותר בקרב ילדים ממעמד
סוציו-אקונומי גבוה. שכיחות התופעה עולה בעולם המערבי ובתקופות בהן האישה מקבלת יותר חופש פעולה ומעמדה משתפר. בעשורים האחרונים השכיחות של הפרעות האכילה בעולם המערבי עלתה. רוב החולים סובלים מן ההפרעה שנים ארוכות ולעיתים קרובות – כל חייהם.

הפרעות אכילה הן הפרעות נפשיות וגופניות הבאות לידי ביטוי בהרגלי תזונה לקויים, בדימוי לקוי של הגוף ובהתעסקות כפייתית במשקל. הפרעות האכילה הבולטות:

• אנורקסיה נרבוזה – הרעבה, הגבלה קיצונית של צריכת מזון. 1.2 מכל 100 נשים ו- 0.2 מכל 100 גברים לוקים באנורקסיה.
• בולימיה נרבוזה – בולמוס, זלילה בלתי נשלטת של מזון ולאחר מכן הקאות יזומות כדי לבטל את תוצאות הזלילה. 4 מכל 100 נשים ו- 1 מכל 100 גברים לוקים בבולמיה.

הפרעות אכילה מאופיינות בהכחשה והסתרה מה שהופך אותן לקשות לאיתור. יש פער ניכר בין היקף התופעה, שנמדד על סמך מחקרים סטטיסטיים, לבין מספר המאובחנים. אם ההפרעה אינה מאותרת בזמן ואינה מטופלת בידי גורם מקצועי מתאים, היא עלולה להפוך להפרעה כרונית ולהימשך לאורך זמן. ככל שהפרעה האכילה נמשכת היא מחמירה והסיכויים להחלמה קטנים. הפרעות אכילה יכולות לגרום למוות. הסיבות להפרעת אכילה נובעות ממשתנים גנטיים, משפחתיים, קוגנטיביים ואישיותיים וביחסי הגומלין בניהם. התובנה המרכזית של המחקר היא כי התקשורת היא גורם משמעותי לתופעה של הפרעות אכילה מאחר והיא מפיצה נורמות שקשורות במשקל, נורמות שמדגירות גוף אידאלי כגוף רזה ושמה דגש רב על הופעה החיצונית. צפיה ממושכת של ילדים באמצעי תקשורת מעבירה מסר לקוי שיופי הוא נורמה ושהוא הבסיס להצלחה ולהערכה חברתית.

דעה: המאמר מציג תמונה עגומה של פער גדול בין מספר הלוקים בהפרעות אכילה לבין מספר המאובחנים. הגופים השונים האמונים על איבחון, מניעה וטיפול בבעיה הם מערכת החינוך ומערכת הבריאות, בין השאר קופות החולים, אולם הטיפול בבעיה לוקה בחסר, מאחר והוא חלקי וחסר תיאום ושיתוף פעולה בין גופים אלו. הפרעת אכילה היא רב-סיבתית ואין הוכחה לקשר ישיר בין חשיפה לתקשורת לסיכון להפרעת אכילה. המסרים שהתקשורת מעבירה בנוגע להצגת דמויות רזות כמודל לחיקוי ולנורמה והמסרים החוזרים ונשנים בפרסומות, שאמנם מופנים לכולם, משפיעים בעיקר על ילדים, מאחר ומפאת גילם הם רגישים יותר ומושפעים יותר ממובוגרים. למרות הידיעה על ההשפעה הגדולה שיש לתקשורת, אין חוקים ותקנות שמסדירים את תחום התקשורת והפרסום.
לאור עובדות אלו, לדעתי, חשוב שההורים יהיו מודעים לכך ויבינו שהם יכולים להשפיע על-ידי מסרים וערכים שבאים מהבית, שיהיו רגישים יותר לילדיהם, שיבדקו מהו דימוי הגוף שלהם, עד כמה זה מעסיק אותם, האם הם עושים דיאטה שלא לצורך, האם הם מודאגים יתר על המידה ממשקל גופים.
אם הם יהיו מודעים להשפעת התקשורת ואכן לילדם ישנה בעיה כזו, הם יהיו מסוגלים לזהות אותה כבר בשלב התחלתי וניתן יהיה לטפל בה יותר בקלות על ידי גורמים מקצועיים ולמנוע את החרפתה. חוסר במודעות עלול לגרום לגידול ילדים עם הפרעות אכילה לאורך כל חייהם. גם אם ההפרעה לא קיצונית, היא יכולה ללוות אדם לאורך כל חייו ולהשפיע על איכותם ומצבו הבריאותי.

וייסבלאי, א. (2010). הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה.