עבודה לדוגמא ממשל מקוון – מעורבות אזרחית והשתתפות אזרחית בדמוקרטיה

נושא: מעורבות אזרחית והשתתפות אזרחית בדמוקרטיה

א.      מדוע חשוב להגביר את שיתוף ומעורבות הציבור, הסבר את הצורך בפיתוח מנגנוני הערכה לשיתוף הציבור, ציין את היתרונות בשיתוף הציבור, הבעיות העולות מהניסיון המקומי כפי שנלמד בחקר המקרה "שיתוף הציבור בתהליכי בנייה עירית הרצליה".

שיתוף הציבור בא לידי ביטוי בהעברת ידע, יעוץ, מעורבות, שיתוף פעולה והעצמה

יחסי הגומלין נבחרי העם-אזרחים.
כיום תכנון ערים נעשה תוך ראייה משולבת של היבטים פיזיים-כלכליים-חברתיים. במציאות של היום כולם יודעים הכל אבל מצד שני כולם מחפשים את המומחים. מתוך ראיה זו עולה הצורך לייצר שיח ציבורי, שיתוף הציבור כחלק מתפיסה ניהולית של השלטון כדי לייצר צמיחה מתמשכת ביחסי ממסד-אזרח. הדבר מצריך התמחות. אמנם, לא תמיד הציבור רוצה לדעת אבל על השלטון לשתף כדי לקבל החלטות טובות. שיתוף מעורבות הציבור היא על ידי חיפוש הידע ב"חוץ" on-line (ראיונות, שאלות) או off-line (אימיילים, רשתות חברתיות) ולאפשר לתושבים לדעת מה היתה מידת השפעתם על קבלת ההחלטה.
תוכנית הבנייה בהרצליה כללה שולחנות ציבוריים, קפיטריה, בניית בית נוער ומגרשי טניס. בתהליכי הבנייה בעיריית הרצליה, שיתוף הציבור היה דרך הועד, כאשר הועד מצידו התקשר עם הציבור באמצעות מפגשים חודשיים, תיבת שירות, טלפונים, פרסום מנשרים. העירייה לא הגיעה ישירות לאזרחים אלא היא מצידה עידכנה את הוועד. הוועד נפגש עם ראש העיר לפי רמת הזמינות שלו ולא דרך ערוצים שזה היה ייעודם. עושה רושם שהעובדה שלא נבנתה בריכה בגלל הציבור הדתי, גרמה לאכזבה. הציבור לא היה חשוף לשיקולים בהחלטה כגון: האם נעשו מדדים סטטיסטים של אחוז הציבור החילוני לעומת הדתי? לא נראה כי עיריית הרצליה ביקשה רעיונות לפיתרון הקונפליקט מהציבור. עושה רושם של ניתוק בין הממסד והתושבים לגבי דברים שמשפיעים ישירות על חייהם ואיכותם.
דוגמה הפוכה לכך ניתן לראות בתהליך פרוייקט  Hearthland 2050, USA לבניית רכבת תחתית. בפרוייקט היו מעורבים כ4,000 אנשים – הן תושבים, מומחים ואנשי ממשל על מנת להבין מהם ההרגלים של הציבור, מהם מקומות העבודה והבילויים הרווחים. יוזמי הפרוייקט הבינו כבר בשלב הראשוני שיש לשתף את הציבור להביא את הרעיונות, הערכים והדעות שלהם לא רק ברמת איך זה הולך להשפיע עליהם ישירות אלא גם על הדורות הבאים שלהם (ילדיהם ונכדיהם) לצורך הגדלת הנגישות ואיכות החיים של התושבים, כדי לתכנן בצורה הטובה ביותר גם הגירה של זוגות צעירים לאיזור וסיפוק ביטחון באיזור המתפתח הרבה מעבר לבניית תשתיות רכבת תחתית.

ב.      בהתבסס על החומר הנלמד בקורס, נתח את משמעותה של הטענה הבאה: השאלה המרכזית (הצופה אל פני העתיד ולא רק מביטה על המציאות הנוכחית), צריכה להיות כיצד על הממשל להתקדם מ"ממשל זמין/ממשל מקוון" ל"השתתפות מקוונת". 

מחקרים החלו להראות ירידה באמון הציבור בממשל ובמעורבות הציבור. מה שגורם לאיום על הדמוקרטיה בעידן הטכנולוגיה שבו המדיה החברתית היא מרכזית. זה הוביל לפני מספר עשורים להתפתחות ההשתתפות המקוונת, שבה לאנשים, שאינם נבחרי העם, ישנה יכולת לקחת חלק בקבלת ההחלטות בתחומים שנוגעים לחייהם. השאיפה היא להרחיב את השתתפות הציבור ובעיקר קבוצות שמודרות מהמערכת הפוליטית, שיביעו את דעתם על מנת להשפיע על קבלת החלטות שנוגעות לחייהם.
לדוגמא, ועדת טכטנברג, שהוקמה לאחר מחאת קיץ 2011, דנה בכשלי הסקטור הציבורי ובאיכות השירותים הניתנים על ידו. הוועדה ערכה מפגשים פומביים על מנת לשמוע הצעות ורעיונות מהציבור. דיונים אלו שודרו באינטרנט בשידור חי. 

ג.       נתח חסם הבורות האזרחית בשיתוף הציבור.

בורות אזרחית נובעת מאי הבנה של מבנה השלטון ופעילותם של מוסדות שלטוניות (רשויות, ממשלה). כדי להימנע מבורות ציבורית יש צורך בשיתוף מידע שוטף, יעיל ויישומי לציבור. פועל יוצא של בורות ציבורית היא חוסר בדיאלוג אקטיבי ומסייע של שלטון-אזרח. בורות אזרחית לא מאפשרת דיון איכותי ומובילה לכעס והתנגדות ויותר מכך, היא לא מאפשרת תיקון הבורות ופיקוח ציבורי על השלטון.

בורות ציבורית נגרמת כאשר הציבור אינו חשוף לאופן הבחירה של נציגיו, זכויותיו (בדיון ציבורי, למשל), מחסור בשקיפות (האם דעת  האזרח מגיעה למקבלי ההחלטות). החסם בבורות הציבורית נובע מרמת התקשורת המקוונת – לא תמיד ישנם מנועי חיפוש הכוללים הודעות ועידכונים של הרשויות. לצורך כך יש לבנות פורמטים טכנולוגיים לאיתור התייחסות ממוקדת. גם אם ישנם מנועי חיפוש, לעיתים צריך לעשות שימוש שניוני במידע כדי להרחיב את הידע לציבור. כמו כן, לצורך הצלחת תקשורת מקוונת, צריכה להתקיים אוריינות השתתפותית מבוססת טכנולוגיה. האזרח צריך לרכוש מיומנויות לימודיות, טכניות, קוגניטיביות וחברתיות לכדי להיות מסוגל להבין את משחק הכוחות הדמוקרטי – להבעת את דעתו, ללמוד את חובותיו מחד ולדרוש את זכויותיו האזרחויות מאידך.

ד.      סכם את תשובתך באחרית דבר אישית לגבי השינוי במאזן ממסד-אזרח בכל נושא המעורבות האזרחית של הפרט ושיתוף הציבור בקבלת החלטות. 

אין ספק שפוליטיקה יכולה להיתפס ככבוד, אך גם כבעלת מוניטין נמוך. דויד קמרון פתח את הרצאתו "העידן הבא של הממשל" בבדיחה שמדענים חשבו להחליף את חולדות המעבדה בפוליטיקאים כי – אף אחד לא ירגיש בחסרונם, לאף אחד לא אכפת מה קורה להם ויש כמה דברים שחולדות לא יעשו. הבדיחה משקפת את הפרדוקס של תפיסת הציבור את הממשל ומצד שני, הצורך של הממשל במעורבות הציבורית כדי ליצור חברה טובה יותר.
הצורך בשינוי מאזן ממסד-אזרח לא נובע רק המעובדה שלרוב, לממשל יש מחסור עצום בתקציב ושיתוף המידע העצום שיש לציבור ישפר את שירותי השלטון בלי להוציא כסף. אלא שכיום אנחנו חיים בעידן של שילטון הציבור. מהפיכת האינטרנט כבר קרתה – אנשים שינו את הצורה בה הם חיים, קונים. את האופן בו הם מטיילים ועושים עסקים אבל זה לא בא לידי ביטוי ביחסי ממסד-אזרח. 
ג'ון קנדי אמר: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך אלא מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה". אם בעבר אנשים חונכו להלחם ולמות עבור מולדתם, הכוח במידע שיש כיום לאזרח יכול לתרום הרבה יותר למדינה מבעבר. תארו לכם רשת online שמדווחת על ניתוחים שמסתיימים בהצלחה, על היסטוריה של הרופאים, רמת ניקיון בבתי החולים. אם מידע ציבורי היה זמין באותה המידה כמו מידע שיווקי זמין היום, רמת החיים של הציבור היתה גבוהה ואיכותית הרבה יותר. או אם הציבור היה יודע על אירועי פשיעה בכל רגע נתון, באותה המידה שלמשטרה יש, הפיקוח על המשטרה היה טוב יותר. כמובן שדרוש שיתוף פעולה שלטוני בחשיפת המידע באותה המידה שדרוש גיוס הציבור לשם כך. על הממשל האחריות להבין שתוצר גולמי לא נמדד רק בכסף אלא הוא גם חוסן חברתי, איכות חינוך דור העתיד, אינטלגנציית הדיון הציבורי, תושיה ועוד. על הממשל להשתמש באופן מסיבי בכלכלה התנהגותית כדי ליצור שיתוף פעולה עם הציבור ולהבין את הגורמים בבחירות של הטבע האנושי (Kahneman). הדבר יגרום לאנשים להיות לדוגמא, צרכני אנרגיה נבונים יותר על מנת להוריד את כמויות הפחמן ואת צריכת דלק. כלכלה התנהגותית יכולה לעזור בקיצוץ בשימוש בחשמל על ידי שקיפות רמת ההוצאות הציבורית (אם אדם יידע כמה כמה הוצאותיו בהשוואה לשכניו, הוא יעשה הרבה יותר כדי לצמצם את הצריכה בחשמל). אם הממשלה תנקוט בשיטת הגזר במקום המקל כדי למחזר (לשלמים לאנשים כדי למחזר) – יותר אנשים יירתמו למחזר.

לסיכום, שילוב של הידע הקיים בציבור, האסטרטגיה לגייס את הציבור למעורבות ושקיפות הממשל יובילו לאיכות חיים טובה יותר לא רק בדור הנוכחי אלא גם לדורות הבאים.  

 

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email
Share on telegram

אנו זמינים מסביב לשעון לכל שאלה ובעיה.
צריכים ייעוץ? רוצים לברר כמה זה עולה?

מלאו פרטים ונחזור עוד היום!